דבר המנהלת
תלמוד תורה 'גנזי המלך' הוקם לפני כ-13 שנים. הצורך להקים את 'גנזי המלך' נבע מחיפוש אישי אחר ת"ת לילדיי הפרטיים - תלמוד תורה שמעבר ללימודי התורה והקניית יראת שמיים, גם יכבד, יוקיר ויעריך ערכים שהבאנו אתנו מה'גלגול הקודם' שלנו - טרם חזרתנו בתשובה, ערכים כמו: נאמנות, חברות, אהבת העם והארץ ואמונה חזקה שאהבת ישראל ואהבת חינם הם המפתח לגאולה הקרובה.
קמנו ועשינו מעשה והקמנו את "גנזי המלך", שהינו תלמוד תורה קצת אחר, בעל ערך מוסף, ובשורות אלה אנסה לתאר מעט במה אנחנו אחרים. כי אנחנו אחרים - אחרים בתחום הפדגוגי, ההשקפתי והרגשי.
בתחום הפדגוגי החלטנו כמעט מהרגע הראשון ללמד את לימודי הליבה. החלטה זו נבעה מתוך האמונה כי נער שמסיים את כיתה ח' ראוי שתהיה לו בחירה: יכול ו/או רוצה ללמוד יום שלם תורה (דבר שמוערך על ידינו מאד מאד) יוכל לעשות זאת ולהתקבל לישיבות מסוג זה (וכבר שלחנו ילדים לישיבות חרדיות מסוג זה), ונער שאינו יכול או אינו מעוניין ללמוד יום שלם תורה יוכל להתקבל לישיבות שלומדות תורה אך גם מכינות לבגרות או לתחומים אחרים בהם הוא מתעניין. אנו מאמינים כי לקב"ה נחת גדולה מאד, גם מאלו העובדים לפרנסתם וקובעים עיתים לתורה.
חז"ל קבעו כי אחד מאלף יוצא להוראה, כלומר אחד מאלף יזכה להיות תלמיד חכם ורוב המוסדות סביבנו דואגים לאחד הזה. בחרנו לתת מענה גם ל 999 האחרים...
השיעורים בכיתות מתנהלים בצורה חווייתית, ומתוך אמונה כי תהליך הלימוד אמור להיות חוויה של התנסות וגילוי מתוך יצירה והתנסות.
בתחום הרגשי אנו מאמינים כי ילדים לא באמת יכולים "לתפוס" את הקב"ה (אנחנו בקושי מצליחים...). ילדים מבינים קב"ה כמו שהם תופסים אותנו. אותנו, קרי המחנכים וההורים. ואם אנחנו מכילים, מכבדים, אוהבים, אמינים ומאמינים, ככה נתפס הקב"ה בעיניהם ואם ח"ו אנחנו קפדנים, לא מכבדים, לא מאמינים ולא אמינים, ככה ייתפס הקב"ה בעיניהם וממילא גם תורתו.
בגנזי המלך שמנו למטרה ראשונה לא לקלקל בנושא זה. הילדים מכובדים בעינינו, אנחנו קשובים, מכילים ונותנים לכל ילד לבטא את רגשותיו כמו שהם. אנחנו ננצל משפטים כמו: "אני שונא חקר..." ע"מ להסביר שגם אנחנו עוסקים חלק גדול מהיום בדברים שלא ממש אהובים עלינו. אנחנו נאפשר לילד שהיום "אין לו כח..." לשחק בפלסטלינה ולהקשיב מתוך אמונה שמחר יגיע עם כוחות מחודשים. אנחנו מנהלים שיח על נושאים הקשורים לילדים ולא מקבלים החלטות עבורם. למשל נושא ההופעה לאחר בר המצווה. שחור לבן? כובע וחליפה? מתוך אמונה שילד שנכריח אותו ללבוש משהו שאינו מזוהה עימו או מרגיש שייך אליו – עלול להתרחק מהקב"ה ולא להיפך... ומתוך שיח עם הילדים הוחלט כי כל ילד יעשה לפי תחושתו. כיום ישנם ילדים עם כובע וחליפה, ילדים הלובשים שחור לבן וכאלה שמגיעים עם דגמ"ח וחולצת פולו. כולם באותה כיתה וכולם לגמרי בסדר עם זה.
אנו משקיעים רבות בלימודי כישורי חיים והקניית מיומנויות חברתיות ורגשיות. אנו מפתחים את עולם הרגש של הילדים, מלמדים אותם לשיים את רגשותיהם ולהביע אותם. ילדים ערים לתהליכים חברתיים ויודעים להתנהל נכון מול קבוצת השווים ומול בעלי הסמכות.
בתוך המערכת משובצות שעות חווייתיות רבות: חקלאות, אומנות, עבודה בעץ, בישול, הישרדות ועוד.
בתחום ההשקפה אנו מאמינים כי הקב"ה רוצה את הלב שלנו, ובהתאם לזאת אנו משתדלים להנכיח את הקב"ה בתוך היום יום ולא להשאיר אותו רחוק ובלתי מונגש. ניתן לשמוע ילדים שואלים בשעת מחלוקת: "רגע, מה הקב"ה רוצה שנעשה עכשיו?" זה לא אומר שתמיד מצליחים לעשות את מה שאנו סבורים שהשם רוצה אך לפחות אנו מרגישים לאן עלינו להתקדם...
אנו מאמינים כי התורה אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להתקרב לקב"ה ולהתחבר לרצונו יתברך. מתוך האמונה הזו אנו מחברים את הלימוד למעשה ולרצונו יתברך ע"מ להעצים ולהדגיש את הקשר של הילד עם הקב"ה.
שיעורי התורה מתנהלים מתוך נחת ושמחה ע"מ להנעים ולהשריש בלבבות את המתיקות שבלימוד הזה.
תקוותנו שילד שסיים את לימודיו:
מיכל ליברמן
קמנו ועשינו מעשה והקמנו את "גנזי המלך", שהינו תלמוד תורה קצת אחר, בעל ערך מוסף, ובשורות אלה אנסה לתאר מעט במה אנחנו אחרים. כי אנחנו אחרים - אחרים בתחום הפדגוגי, ההשקפתי והרגשי.
בתחום הפדגוגי החלטנו כמעט מהרגע הראשון ללמד את לימודי הליבה. החלטה זו נבעה מתוך האמונה כי נער שמסיים את כיתה ח' ראוי שתהיה לו בחירה: יכול ו/או רוצה ללמוד יום שלם תורה (דבר שמוערך על ידינו מאד מאד) יוכל לעשות זאת ולהתקבל לישיבות מסוג זה (וכבר שלחנו ילדים לישיבות חרדיות מסוג זה), ונער שאינו יכול או אינו מעוניין ללמוד יום שלם תורה יוכל להתקבל לישיבות שלומדות תורה אך גם מכינות לבגרות או לתחומים אחרים בהם הוא מתעניין. אנו מאמינים כי לקב"ה נחת גדולה מאד, גם מאלו העובדים לפרנסתם וקובעים עיתים לתורה.
חז"ל קבעו כי אחד מאלף יוצא להוראה, כלומר אחד מאלף יזכה להיות תלמיד חכם ורוב המוסדות סביבנו דואגים לאחד הזה. בחרנו לתת מענה גם ל 999 האחרים...
השיעורים בכיתות מתנהלים בצורה חווייתית, ומתוך אמונה כי תהליך הלימוד אמור להיות חוויה של התנסות וגילוי מתוך יצירה והתנסות.
בתחום הרגשי אנו מאמינים כי ילדים לא באמת יכולים "לתפוס" את הקב"ה (אנחנו בקושי מצליחים...). ילדים מבינים קב"ה כמו שהם תופסים אותנו. אותנו, קרי המחנכים וההורים. ואם אנחנו מכילים, מכבדים, אוהבים, אמינים ומאמינים, ככה נתפס הקב"ה בעיניהם ואם ח"ו אנחנו קפדנים, לא מכבדים, לא מאמינים ולא אמינים, ככה ייתפס הקב"ה בעיניהם וממילא גם תורתו.
בגנזי המלך שמנו למטרה ראשונה לא לקלקל בנושא זה. הילדים מכובדים בעינינו, אנחנו קשובים, מכילים ונותנים לכל ילד לבטא את רגשותיו כמו שהם. אנחנו ננצל משפטים כמו: "אני שונא חקר..." ע"מ להסביר שגם אנחנו עוסקים חלק גדול מהיום בדברים שלא ממש אהובים עלינו. אנחנו נאפשר לילד שהיום "אין לו כח..." לשחק בפלסטלינה ולהקשיב מתוך אמונה שמחר יגיע עם כוחות מחודשים. אנחנו מנהלים שיח על נושאים הקשורים לילדים ולא מקבלים החלטות עבורם. למשל נושא ההופעה לאחר בר המצווה. שחור לבן? כובע וחליפה? מתוך אמונה שילד שנכריח אותו ללבוש משהו שאינו מזוהה עימו או מרגיש שייך אליו – עלול להתרחק מהקב"ה ולא להיפך... ומתוך שיח עם הילדים הוחלט כי כל ילד יעשה לפי תחושתו. כיום ישנם ילדים עם כובע וחליפה, ילדים הלובשים שחור לבן וכאלה שמגיעים עם דגמ"ח וחולצת פולו. כולם באותה כיתה וכולם לגמרי בסדר עם זה.
אנו משקיעים רבות בלימודי כישורי חיים והקניית מיומנויות חברתיות ורגשיות. אנו מפתחים את עולם הרגש של הילדים, מלמדים אותם לשיים את רגשותיהם ולהביע אותם. ילדים ערים לתהליכים חברתיים ויודעים להתנהל נכון מול קבוצת השווים ומול בעלי הסמכות.
בתוך המערכת משובצות שעות חווייתיות רבות: חקלאות, אומנות, עבודה בעץ, בישול, הישרדות ועוד.
בתחום ההשקפה אנו מאמינים כי הקב"ה רוצה את הלב שלנו, ובהתאם לזאת אנו משתדלים להנכיח את הקב"ה בתוך היום יום ולא להשאיר אותו רחוק ובלתי מונגש. ניתן לשמוע ילדים שואלים בשעת מחלוקת: "רגע, מה הקב"ה רוצה שנעשה עכשיו?" זה לא אומר שתמיד מצליחים לעשות את מה שאנו סבורים שהשם רוצה אך לפחות אנו מרגישים לאן עלינו להתקדם...
אנו מאמינים כי התורה אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להתקרב לקב"ה ולהתחבר לרצונו יתברך. מתוך האמונה הזו אנו מחברים את הלימוד למעשה ולרצונו יתברך ע"מ להעצים ולהדגיש את הקשר של הילד עם הקב"ה.
שיעורי התורה מתנהלים מתוך נחת ושמחה ע"מ להנעים ולהשריש בלבבות את המתיקות שבלימוד הזה.
תקוותנו שילד שסיים את לימודיו:
- יאהב את התורה.
- יזכור חלק ניכר מהחומר שלמד.
- יתפלל מתוך הבנה שהתפילה חשובה לקשר שלו עם הקב"ה.
- יידע שה' אוהב אותו ומתקשר עם ה' בכוחות עצמו – בדיבוריו שלו.
- יידע שהוא בנו של הקב"ה, מלך מלכי המלכים, ושלימוד התורה וקיום המצוות הם הדרך לעשות את רצון ה' בעולם ובכך לממש את תכליתנו בעולם, וגם הדרך בה יהיו חייו טובים ומאושרים.
מיכל ליברמן
